פעילות ספורטיבית היא אחת מאבני היסוד לחיים בריאים ועל פי מחקרים רבים היא אף תורמת לתחושת הרווחה האישית שלנו ומשפרת את הביצועים הקוגניטיביים.
התחלת האימונים יכולה להיות קשה, אך כאשר כבר בנינו לעצמנו תוכנית מאתגרת במידה המתאימה ליכולות שלנו, קל מאוד להתמכר לשגרת האימונים. יחד עם זאת, כדי שההתמכרות החיובית הזאת לא תוביל לפציעות, חשוב להיות קשובים לגוף שלנו, ולשים לב לכאבים או לתחושות המאותתים לנו שעלינו לטפל בעצמנו.
פציעות ספורט דורשות התייחסות רצינית ומיידית. פציעה שאינה מטופלת במועד, או שאינה מטופלת באופן הנכון, עלולה להחמיר ואף לבטל את ההתקדמות הרבה שהשגנו. לכן, חשוב להכיר את הפציעות הנפוצות, ללמוד לזהות את הסימנים ולפנות במידת הצורך לטיפול מתאים אצל המומחים בתחום.
לפניכם רשימה של פציעות ספורט נפוצות, בהן אנחנו נתקלים לעתים קרובות במכון שלנו.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפולי פיזיותרפיה לפציעות ספורט.
נקע בקרסול
נקע בקרסול, אחת הפציעות הנפוצות ביותר, אינו נובע בהכרח מפעילות ספורטיבית אינטנסיבית מדי. פציעה זו יכולה להתרחש בעת נפילה, ריצה ואפילו הליכה והיא נגרמת בשל תנועה לא נכונה או סיבוב של הקרסול. במצב זה אחת מרצועות הקרסול, בדרך כלל בצד החיצוני של הקרסול, נמתחת מעבר ליכולת שלה ולעיתים ילווה את הפציעה מעין "קליק". האדם שנפצע יתקשה לעמוד על הרגל או להניע אותה, ולצד הכאב תופיע גם נפיחות ולפעמים אפילו שטפי דם.
נקע בקרסול אינו תמיד מחייב טיפול רפואי, אך כדי לאבחן את מצב הרגל ולזרז את ההחלמה חשוב לפנות בהקדם האפשרי להתייעצות. האבחון יכלול בדיקה פיזית של אזור הקרסול במטרה לבדוק את טווח התנועה שלו ואת חומרת המצב. במקרים חמורים יותר, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות דימות (רנטגן, אולטראסאונד) במטרה לשלול פגיעה ברקמות הרכות ובעצמות.
בסיום האבחון יינתנו הנחיות להמשך הטיפול בנקע, כאשר בחלק גדול מהמקרים ניתן להסתפק באמצעי טיפול ביתיים כגון משככי כאבים, חבישה, מנוחה וקירור של האזור.
במקרה של פציעות חמורות יותר ייתכן שיהיה צורך בטיפול פיזיותרפיה וביצוע תרגילים שמטרתם לחזק את הקרסול, לשמר את טווח התנועה שלו ולהגדיל את הגמישות. טיפול הפיזיותרפיה מותאם לחומרת הפציעה, לצרכים האישיים של המטופל ויכלול גם הנחיות שיסייעו למנוע את חזרתו של הנקע.
שברי מאמץ
בניגוד לנקע שנגרם באופן פתאומי, שברי מאמץ נוטים להתפתח בהדרגה. אלו הם סדקים קטנים שנוצרים בעצמות, באזורים נושאי משקל, בעקבות מאמץ יתר כגון הליכה ממושכת, ריצה או קפיצה ולכן הם נפוצים מאוד בקרב ספורטאים. יחד עם זאת, חשוב לדעת כי שברי מאמץ עלולים להיווצר גם בשל אוסטאופורוזיס, מחלה הפוגעת בצפיפות העצם והופכת אותה לחלשה יותר.
שברי מאמץ יופיעו בדרך כלל באזור הרגליים בעצמות ובמפרקים הנושאים את משקל הגוף והם יכולים לגרום לכאב, רגישות ואף נפיחות באזור. סימפטומים אלו מורגשים הרבה יותר בעת פעילות והעמסה על הרגל, כאשר יתכן שיפור במצב לאחר מנוחה.
על מנת להגיע לאבחון מלא ומדויק המטופל יידרש לעיתים לבצע בדיקות דימות ובדיקות מיפוי עצמות, בהתאם להחלטת הגורם המטפל.
הטיפול בשברי מאמץ תלוי בחומרת המצב, ובראש ובראשונה מחייב מנוחה. כדי להקל על הכאבים ניתן להשתמש במשככי כאבים ובקרח לקירור האזור ולעיתים יהיה צורך באביזרים מיוחדים כגון סדים או נעליים מיוחדות. גם טיפול פיזיותרפי עשוי לעזור בחיזוק השרירים ויספק המלצות לגבי אופן החזרה לפעילות בתוכנית מותאמת למטופל.
למידע מורחב אודות שברי מאמץ לחצ/י כאן
קרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך
זוהי אחת הפציעות המורכבות ביותר והיא מחייבת התייחסות מהירה ומקצועית. הרצועה הצולבת הקדמית בברך מחברת בין עצם השוקה לעצם הירך ומהווה גורם מייצב משמעותי מאוד במפרק. בדומה לנקע בקרסול, גם פציעה מסוג זה מתרחשת בדרך כלל באופן פתאומי בעת תנועה לקויה או סיבוב קיצוני המגבירים את המתח על הרצועה וגורמים לבסוף לקרע.
קרע ברצועה הצולבת מלווה לעיתים במעין צליל של פצפוץ (פופ) אופייני. במהלך השעות והימים שאחרי הקריעה עלולים להתפתח כאבים חזקים בברך, התנפחות של האזור, חוסר יציבות, קושי בהפעלת הברך ובנשיאת משקל הגוף. האבחון מתבצע על ידי אורתופד ולרוב יכלול גם בדיקת הדמיה MRI שתסייע להעריך את חומרת הפציעה.
הטיפול הראשוני בפציעה יכלול מנוחה, משככי כאבים, קירור הברך וחבישה אלסטית, ומטרתו להפחית את הכאב והנפיחות באזור מפרק הברך. טיפול פיזיותרפיה בשלב הראשון, עשוי לסייע בהורדת נפיחות, להקל על הכאב ולשפר את טווח התנועה.
לאחר אבחון מדוייק והערכת התפקוד של הברך, לרוב מתחילים בשיקום פיזיותרפיה על מנת לשפר את מצב מפרק הברך ולמקסם את היכולת התפקודית. במקרים רבים, כאשר איכות התפקוד של הברך אינה מניחה את הדעת ולא מספקת למטופל את רמת התפקוד אליה הוא שואף, בוחרים בטיפול ניתוחי במהלכו מבצעים שחזור של הרצועה הצולבת הקדמית. לאחר ניתוח לשחזור הרצועה יהיה צורך בשיקום מלא בפיזיותרפיה. שיקום זה יביא לחיזוק הגפה התחתונה, החזרת טווחי התנועה והיציבות למפרק הברך, שבסופו של תהליך יביא לחזרה מלאה של המטופל לפעילות ספורטיבית.
מרפק טניס
בניגוד לשמו, מרפק טניס יכול להופיע גם אצל מי שאינו עוסק בפעילות זו, ולמעשה רק מיעוט הלוקים בו אכן משחקים טניס. פציעה זו נובעת בשל תהליך ניווני שעוברים הגידים בצד החיצוני של המרפק עקב מאמץ יתר של שרירי האמה והמרפק.
הסובלים מתסמונת זו ירגישו כי צידו החיצוני של המרפק רגיש, נוקשה וכואב, כאשר הכאב יכול להתפשט לכל אורך האמה ולהחמיר בעת ביצוע פעולות מסוימות כגון תנועות סיבוביות ולפיתה (פתיחת צנצנת למשל).
מרפק טניס נגרם בדרך כלל בשל ביצוע תנועות חוזרות באזור הפוגעות ברקמה וגורמות לעומס יתר. כדי לאבחן את התסמונת הזו ולהבחין בינה לבין מצבים רפואיים דומים הגורמים לכאבים במרפק, חשוב לפנות לייעוץ רפואי שיסייע לאבחן את חומרת המצב ולבנות תוכנית טיפולית. תוכנית זו יכולה לכלול מנוחה שתאפשר לגיד להחלים ולעיתים מומלץ גם על טיפול פיזיותרפיה שמחזק את השרירים וישפר את הגמישות.
פיזיותרפיסט ספורט עשוי גם לתת הנחיות ארגונומיות שאותן יכול המטופל לאמץ לשגרת היום-יום (וכן בשגרת האימונים) כדי למנוע את הישנות הבעיה.
במקרים חמורים יותר, כאשר הטיפול השמרני כשל, קיימת אפשרות לקבל זריקות סטרואידים או זריקות PRP. במידה וטיפולים אלו לא צולחים, ניתן לשקול פתרון ניתוחי. הליך ניתוחי יכול להתבצע גם באמצעות אנדוסקופיה ואינו מחייב בהכרח פתיחה מלאה של הרקמות או הרדמה מלאה. את ההחלטה על הניתוח יש לקבל ביחד עם הגורמים המטפלים, לאחר הערכה רפואית יסודית ובחינת כל החלופות השמרניות.
למידע מורחב אודות מרפק טניס לחצ/י כאן
קרע בגיד בכתף
גידי הכתף ממלאים תפקיד משמעותי בהעברת הכוח מהשרירים אל העצמות ובכך מהווים גורם משמעותי בהפעלת מפרק הכתף.
פגיעה בגידי הכתף יכולה לנבוע מפעילות גופנית אינטנסיבית או פגיעה טראומטית, אך לעיתים היא נובעת מתהליך שחיקה מתמשך בשל פעולות חוזרות והיא נפוצה במיוחד בגיל מבוגר.
קרע בגיד בכתף, הידוע גם בשם קרע בשרוול המסובב, מתאפיין בדרגות חומרה שונות – קרע חלקי, קרע מלא, קרע כרוני (על רקע שחיקה) או קרע טראומטי. קרע כזה יכול לגרום להגבלת התנועה במפרק הכתף, כאבים בכתף וחולשה, אשר לעיתים מחמירים בזמן המנוחה.
אבחון ואפיון סוג הפגיעה יבוצעו באמצעות בדיקת גופנית ובדיקות דימות, כגון אולטראסאונד ו-MRI, שיסייעו לקבל תמונה מלאה על מצב הגידים והרקמות סביב מפרק הכתף.
הטיפול בקרע כזה יינתן בהתאם להיקף הפגיעה בגידי הכתף. לרוב תיבחר בתחילה גישה שמרנית יותר הכוללת פיזיותרפיה, טיפול תנועתי, מנוחה, משככי כאב ותרופות אנטי-דלקתיות ולפעמים גם זריקות סטרואידים.
הטיפול הפיזיותרפי כולל תרגול להקלה בכאב, חיזוק ושימור טווח תנועה והמלצות לפעילות והתנהלות יומיומית. מטרת הטיפול היא הקלה על הכאב, חזרה לתפקוד מלא של מפרק הכתף וחיזוק השרירים סביב המפרק אשר תסייע במניעת הישנות הבעיה בעתיד.
ניתוח יישקל במקרים חמורים, במצבים בהם ישנה פגיעה משמעותית בגיד, ירידה משמעותית בתפקוד ללא שינוי בטיפול שמרני. במקרים כאלה הצפי להחלמה ללא ניתוח נמוך.
פציעה בגיד אכילס
גיד אכילס מפורסם מאוד בזכות הסיפור המיתולוגי, אך הוא ראוי עוד יותר להיות מפורסם בזכות היותו הגיד החזק ביותר בגוף האדם. גיד זה מחבר את שרירי הסולאוס ואת שרירי התאומים, אשר נמצאים בחלקו האחורי של השוק, אל עצם העקב. בשל חוזקו של גיד אכילס קשה מאוד לקרוע אותו.
יחד עם זאת, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית בהחלט יכולה לגרום לפגיעה בגיד. לעיתים עלול להיווצר שינוי שחיקתי המלווה בקרעים בנקודת החיבור שבין סיבי הגיד לשרירי התאומים – נקודה חלשה ורגישה ברצף הרקמתי. כמו כן, פגיעה שחיקתית הדרגתית בחיבור הגיד לעצם העקב הינה ליקוי שכיח אשר גורם לכאב טורדני והגבלה בתפקוד. פעילות כגון ריצה, קפיצה, הליכה מאומצת בעליה ועוד, גורמת להצטברות עומס רב על נקודות אלו. מלבד קרע מלא של הגיד, ייתכנו גם פגיעות מיקרוסקופיות בסיבי הגיד, שיכולות להתפתח לדלקת כרונית.
התסמינים הנפוצים לקרעים ודלקות באזור גיד אכילס יכולים להיות נפיחות, נוקשות (בעיקר אחרי חוסר תזוזה) וכאבים המחמירים בעת מאמץ או במעבר ממנוחה למאמץ.
כדי להתאים את הטיפול הנכון יש לאבחן תחילה את סוג הפגיעה בגיד וחומרתה ואת סיבת הפגיעה. האבחון יכלול בדיקה קלינית, בדיקה תפקודית ובדיקות דימות כגון אולטרה-סאונד ו – MRI. בסיום התהליך תיבנה תוכנית טיפולית מותאמת אישית. תוכנית זו יכולה לכלול טיפול אנטי דלקטי (במקרה של דלקת) או קיבוע (במקרה של קרע), כאשר במקרים חמורים, של קרע מלא בגיד אכילס, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתפירת הגיד.
בכל מקרה, יש לשלב שיקום פיזיותרפיה מוקפד, על מנת לשקם את הגיד, לחזק את השרירים באזור השוק להחזיר את הגמישות וטווח התנועה לקרסול ולהחזיר את הרגל לתפקוד מלא. השיקום בהפיזיותרפיה יכלול טיפול מנואלי, טיפולים בחשמל, חימום וקירור ותכנית תרגול עצמי שאת חלקה יבצע המטופל גם בביתו. בסוף השיקום מקבל המטופל תוכנית תרגילים לשימור תוצאות הטיפול.
לסיכום
פעילות גופנית הינה מבורכת ותורמת רבות לבריאותנו ולכן אין צורך להירתע או להימנע ממנה. הקפדה על כללי אימון נכונים ועל עומסי אימון מותאמים תסייע להפחית משמעותית את הסיכון לפציעות ספורט. פנייה מהירה לטיפול, עם הופעת התסמינים הראשוניים לפציעה, תתרום להחלמה וחזרה לשגרת האימונים מהירה יותר.