פגיעות כתף שכיחות אצל רוכבי אופניים

מאת: דודי גולומבוביץ, פיזיותרפיסט B.P.T, M.A.

אחת הפגיעות השכיחות ביותר אצל רוכבי אופניים הן פגיעות הכתף. מפרק הכתף הינו המפרק הרב תנועתי ביותר בגוף המורכב ממספר מפרקים המיוצבים הן על ידי מערכת רצועות חזקות מפרקית והן על ידי מערכת שרירים המייצבים באופן דינאמי את הכתף.

פגיעות הכתף השכיחות:

חבלה/שבר במפרק עצם הבריח והשכמה ( joint Acromio-clavicular).
קרע של אחד או יותר מגידי שרירי מייצבי הכתף (Rotator cuff).
פריקות כתף.
נתרכז באחת הפגיעות השכיחות ביותר אצל רוכבי אופניים- פגיעה במפרק עצם הבריח (ACJ) ובמקרים מסוימים אף שבר של עצם הבריח עצמה.

איך זה קורה?

הפגיעה הנפוצה היא נפילה ישירה על הכתף, או במקרים מסוימים על יד מושטת או על המרפק. כוח החבטה מועבר דרך הזרוע ישירות אל הכתף .במקרים רבים הרוכב אינו מספיק לשחרר את הקליטים ולכן בעוד רגליו מקובעות בפדל, הפגיעה בידו או בכתפו תהיה בלתי נמנעת.

סוגי הפגיעות

שיטת הסיווג השכיחה ביותר לפגיעות ב ACJ עודכנה ע"י Rockwood, אשר זיהה 6 פגיעות שונות:

A. פגיעה מסוג I –קרעים מיקרוסקופיים בקפסולת המפרק. כוללת כאב ממוקד ללא שינוי אנטומי משמעותי.
B. פגיעה מסוג II – בנוסף לקפסולת המפרק, קרע משמעותי ברצועה אקרומיו-קלביקולרית וכן מתיחה בשתי הרצועות, קונואיד וטרפזואיד. בנוסף לכאב יתכן ותבצר "מדרגה" קטנה באזור המפרק.
C, D. פגיעות מסוג III – קרע מלא של קפסולת המפרק עם הרצועה האקרומיו-קלביקולרית, ובנוסף קרע של הרצועות קונואיד וטרפזואיד. בדרך כלל תיווצר "מדרגה" משמעותית עם נפיחות של דימום מקומי.
E,F,G.פגיעות מסוג IV, V, VI- נבדלות מפגיעות מסוג III במרחק התזוזה של עצם הבריח ממקומה האנטומי המקורי.

היכן נרגיש כאב?

הכאב החזק ביותר ממוקד בדרך כלל בחלקה העליון של הכתף, שם תורגש תחושת פגיעה ראשונית. במקרים של שבר עצם הבריח יתלווה לכאב גם רעש שבירה עמום והכאבים יגיעו עד לאזור תחתית הצוואר. ברב המקרים הכאבים חזקים דיים על מנת לנטרל את המשך פעילות עם היד.

האם אפשר לראות משהו על היד?

לא תמיד, תלוי בחומרה. במקרים של חבלה מספיק קשה אשר כמעט תמיד מערבת קרעים ברצועות ובקפסולה המפרקית נרגיש "גבעונת" או "מדרגה" קטנה על שיא הכתף. במקרים של שבר עצם הבריח תהיה דפורמציה ממשית במבנה העצם. כמו כן, אפשר לראות נפיחות מתהווה באזור המפרק ( ACJ) שהיא תוצאה של דימום מפגיעה במבנים באזור.

טיפול מיידי

תהליך טיפול נכון ומיידי הוא בדרך כלל ערובה לשיקום טוב. במקרים של חשד לחבלה במפרק עצם הבריח (ACJ) מומלץ על הפסקת פעילות מיידית עם היד הפגועה. במקרים רבים יש חשיבות רבה להתחלה מיידית של טיפול ראשוני אשר ימשך בין 24 ל- 48 שעות. שלב זה בו הדימום והנפיחות פעילים הינו השלב הטיפולי החשוב ביותר.

יש להבין שהדימום והנפיחות הינם מרכיבים חשובים בתהליך הטבעי של החלמת הרקמות, אך למרות זאת יש להגבילם בכדי להימנע מדימום ונפיחות מוגזמים אשר מאטים את התהליך, ולכן:

מכיוון שהפעלת היד הפגועה מעודדת דימום, מומלץ לקבעה במצב מנוחה לרוחב הבטן על ידי מתלה יד פשוט. במקרה ואין מתלה, אלתרו עם חולצה, בד וכדומה.
יש לקרר את האזור הנפגע בהקדם האפשרי על ידי קוביות קרח, אפונה קפואה וכדומה. את הקירור יש לבצע כל שעתיים- שלוש, למשך 10-15 דקות רצוף. זהירות! אין להניח את הקרח ישירות על האזור הפגוע, אלא תוך שימוש בבד או נייר כטווח בידוד, זאת על מנת להימנע מפגיעות קור. התהליך הנ"ל יימשך כיומיים. מומלץ להיוועץ עם גורם רפואי מקצועי בהקדם . במקרה ויש חשד לשבר של עצם הבריח ולא רק לפגיעה במפרק, יש להגיע למיון בהקדם האפשרי. שאר התהליך הטיפולי זהה לטיפול בחבלת מפרק רגיל .
מה לא לעשות?
קיימים מספר דברים פשוטים אשר מהם יש להימנע על מנת לשפר את סיכויי ההחלמה , כולם קשורים בתהליך הדימום המאסיבי הנגרם בחבלות מסוג זה:

יש להימנע מחימום האזור בכל צורה שהיא- מקלחת חמה, מסאג', משחות חימום, בקבוק חם וכדומה.
בימים הראשונים מומלץ להימנע מצריכת אלכוהול, שכן צריכתו תעודד זרימת דם מוגברת לאזור הפגוע.
כדורים נוגדי דלקת כגון אטופן וארקוקסיה מדכאים כאב אך גם מתערבים בתהליך הריפוי הטבעי ומעודדים זרימת דם. ולכן במקרה של כאב מומלץ על נוגדי כאבים כגון אופטלגין או אקמול (אדוויל ונורופן גם הם נוגדי דלקת, אך חלשים יחסית).
שיקום
במקרים של שבר עצם הבריח, היד תהיה תמוכה במתלה ל 3-6 שבועות –על פי חומרת השבר והעמדה שלו. יש להתחיל בפיזיותרפיה עם תרגילים ספציפיים כ 2-3 שבועות אחרי זמן הפגיעה. במקרים של חבלה במפרק עצם הבריח תעלה השאלה האם לנתח או לא. כפי שנכתב קודם לכן, הספרות המקצועית מתארת 6 סוגים של פגיעות במפרק עצם הבריח, המסווגות על פי דרגת החומרה שלהן במפרק. במקרים של חבלות מסוג I ו- II הטיפול הוא שמרני (פיזיותרפי) ויש להתחיל אותו מספר ימים לאחר החבלה. הטיפול יותאם לחומרת הפציעה ומטרותיו תהיינה החזרת טווחי תנועה מלאים בכתף, שימור וחיזוק כוח מייצבי השכמה והכתף על ידי תרגילים ספציפיים ובלי לפגום בתהליך הריפוי הטבעי של רקמות המפרק שמתקנות את עצמן. בטיפול, הפיזיותרפיסט/ית ישתמש בטכניקות של טיפול ברקמה רכה (מסאג'), אולטרא סאונד, מכשור אלקטרו-תרפי להורדת כאב ( Tens, I.F.C ) ותרגילים (בהתחלה, סטאטיים ולאחר מכן דינאמיים כנגד התנגדות). ישנן טכניקות של טייפינג על איזור הפגיעה, לשיפור התמיכה וגירוי לעבודה טובה יותר של השרירים מסביב, טייפינג זו גם טכניקת חבישה טובה לשלב החזרה הראשוני לרכיבה.

מתי לחזור לפעילות?

חזרה לפעילות משוערת בין 3 ל-6 שבועות מיום החבלה.

הטיפול בחבלות מסוג III ואולי אף IV שנוי במחלוקת, הנטייה של הרופאים בדרך כלל היא לנתח על מנת להחזיר את המבנה האנטומי לקדמותו. כיום גישה זו השתנה ורוב המטפלים בפציעות ספורט יעדיפו גישה שמרנית כפי שנעשה בחבלות מסוג I ו- II ,בעיקר מפני שתוצאות הניתוחים אינן עולות על תוצאות הטיפול השמרני.

זמן השיקום עלול להתארך מעט- חזרה לפעילות משוערת בערך בין 6 ל- 12 שבועות מיום הפגיעה. האופציה הניתוחית עדיין תשמר למפרקים אשר למרות הטיפול השמרני לא יסתדרו וימשיכו להציק. כמובן גם לחבלות מסוג V ו- VI.

בחזרה לרכיבה אחרי הפציעה חווים התמודדות עם הקושי הפיזי לאחר הפציעה וקיים אף משקל רב להתמודדות עם האספקט הנפשי. מרכיב זה משמעותי ביותר בחזרה לפעילות. מבחינה פיזית, חזרה מהפציעה יכולה להיות הזדמנות מצוינת לרענון ולימוד מחודש של טכניקות היציבה ועבודה הנכונה על האופניים. תחום זה התפתח מאד וישנם מקומות רבים שנותנים ייעוץ ספציפי לנושא זה.