בריחת שתן היא אחת התופעות הנפוצות בקרב נשים מעל גיל 40. מצב זה, המוגדר כדליפה בלתי רצונית של שתן, עלול לפגוע באיכות החיים של האישה ולמנוע ממנה לקחת חלק בפעילויות אהובות עליה מתוך חשש ומבוכה.
בדיוק בגלל זה, חשוב לדעת שיש מה לעשות. יש כיום דרכי טיפול המסייעות לשיקום רצפת האגן והן יכולות לאפשר לנשים לחזור ליהנות מחייהן במלואם. לפניכן מדריך קצר שיספק לכן מידע בסיסי בנושא ודרכים להתמודד עם מצב זה.
בריחת שתן – תסמינים
ראשית, עוד לפני שמתחילים לבנות תוכנית טיפולית, חשוב להבין מהם התסמינים שמהם סובלת האישה ומה חומרת הבעיה. בהתאם לבדיקת האיבחון, ניתן לאפיין את סוג בריחת השתן בה מדובר, מבין הסוגים הבאים:
- בריחת שתן במאמץ: היא הנפוצה ביותר ומורגשת בעיקר כאשר האישה עסוקה בפעילות גופנית, כאשר היא מתעטשת ו/או משתעלת. מצב זה אופייני בקרב נשים צעירות יחסית, והוא עלול להפריע להן גם בעת ביצוע פעילויות יומיומיות כגון הליכה, מאמץ של הרמת חפצים או קימה מישיבה לעמידה.
- תסמונת השלפוחית הרגיזה: התסמין העיקרי של תסמונת זו הוא הקושי הרב להתאפק והוא מורגש בעיקר בקרב נשים מבוגרות. הסיבה לכך היא ככל הנראה התכווצויות בשלפוחית השתן אשר לעיתים מובילות לבריחת שתן בלתי נשלטת. נשים הסובלות מתופעה זו עלולות לחוש דחף למתן שתן בכל שעות היום והלילה, מצב העלול גם לפגוע בשינה שלהן.
במידה ומופיע תסמין אחד או יותר מן המפורטים לעיל, חשוב מאוד לפנות לייעוץ רפואי. בריחת שתן עלולה לנבוע גם מבעיות נוספות כגון סוכרת ומחלות לב, ומומלץ מאוד לבצע בירור מקיף באשר לסיבה לבעיה.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפול פיזיותרפיה לבריחת שתן, כולל שימוש באמצעי ביו-פידבק מתקדמים, לפי מידת הצורך.
בריחת שתן – גורמי סיכון
במצב תקין של שלפוחית השתן, אנו נוטות להתעלם ממנה. אבל זה המקום להזכיר – לשלפוחית השתן יש תפקיד משמעותי בגוף. זהו חלל שרירי המסוגל להכיל את השתן, והוא מאפשר לנו להתאפק לזמן סביר ומאותת לנו כאשר הגיעה העת להתרוקנות.
על מנת להבטיח פעולה תקינה של מערכת השתן, שרירי רצפת האגן של האישה והרקמות התומכות בשופכה צריכים לפעול בשיתוף פעולה. במקרים של לחץ תוך בטני, לדוגמה בזמן פעילות גופנית, עיטוש או צחוק, שרירי רצפת האגן ורקמות החיבור נכנסים לפעולה, תומכים בשופכה ומבטיחים שהיא תישאר סגורה עד שיגיע המועד המתאים להתרוקנות.
לעומת זאת, כאשר יש פגיעה בתפקוד שרירי רצפת האגן, עלולה להתרחש דליפת שתן, בייחוד במצבי מאמץ כגון פעילות גופנית או שיעול.
אנטומיה של שלפוחית השתן הנשית. OpenStax College, CC BY 3.0, via Wikimedia Commons
חומרת בריחת השתן תלויה כמובן בדרגת הפגיעה בתפקוד רצפת האגן. ישנם מספר גורמים העלולים להוביל למצב של בריחת שתן:
- סיבה גנטית: במקרים מסוימים ישנה פגיעה מולדת ברקמות התומכות בשלפוחית השתן. בגיל מבוגר הפגיעה הנ"ל עלולה לבוא לידי ביטוי בבריחת שתן.
- הריון ולידה וגינלית: אלו הם שני הגורמים המרכזיים לבריחת שתן. הריון ולידה גורמים לשינויים בגוף האישה. במהלך ההריון וכן בזמן הלידה, מתרחשת מתיחה והתרופפות של הרקמות והשרירים באזור רצפת האגן. שינויים אלה עלולים להחליש את שרירי רצפת האגן ולהוות גורם מקדים לבעיות בריחת שתן.
- משקל עודף: משקל עודף מעלה לחץ באזור הבטן והאגן ובכך מפעיל עומס תמידי על אזור רצפת האגן ולכן גם הוא גורם סיכון להתפתחות של בריחת שתן.
- גורמי סיכון נוספים: לצד הגורמים שתוארו לעיל, גם גיל מבוגר, עישון, סוכרת ובעיות נשימה עלולים להיות קשורים במצב של בריחת שתן.
בריחת שתן – דרכי טיפול
אחד הקשיים הגדולים ביותר בטיפול בבריחת השתן הוא תחושת הבושה. לכן הצעד הראשון הוא להכיר בכך שמדובר בבעיה נפוצה מאוד – כשליש מהנשים הבוגרות סובלות מבריחת שתן במידה זו או אחרת. במסגרת הטיפול ניתן להיעזר בתמיכה רגשית ונפשית ומומלץ להתייעץ עם הרופא/ה באופן פתוח ככל האפשר.
בהמשך, לאחר שאובחנה הבעיה, ונבחנו כל ההיבטים אשר מושפעים ממנה בחיי היום-יום של האישה, ניתן לפנות לטיפול שמרני הכולל שני היבטים – שינויים באורח החיים וטיפול פיזיותרפיה.
שינויים באורח החיים
בריחת שתן אינה תלויה תמיד במצב הבריאותי הכללי של האישה. יחד עם זאת, ישנם כמה הרגלי חיים בריאים אשר יכולים להקל את תסמיני בריחת שתן ואף למנוע אותם:
שמירה על משקל גוף תקין, הימנעות מהשמנת יתר: השמנת יתר ומשקל עודף מעלה את הסיכוי להתפתחות של בריחת שתן, ולכן שמירה על משקל גוף תקין והקפדה על תזונה בריאה ומאוזנת יסייעו לצמצם את הסיכון.
צמצום צריכת קפאין ואלכוהול: קפאין, שקיים לא רק בקפה אלא גם במגוון רחב של מוצרי מזון ומשקאות אחרים, מעודד ייצור של שתן ועל כן אינו מומלץ לנשים הסובלות מבריחת שתן. כדאי מאוד לשים לב לצריכת קפאין בעיקר לפני השינה, על מנת להפחית את הצורך במתן שתן במהלך הלילה. מלבד זאת, רצוי מאוד להפחית את צריכת האלכוהול, אשר נחשב שגם הוא כגורם משתן, ואף עלול לפגוע באיכות של שנת הלילה.
פעילות גופנית, ובכלל זה גם תרגילים לחיזוק רצפת האגן: המלצה זו נכונה תמיד לכל אישה, ובמיוחד לנשים שחוו הריון ולידה. הריון ולידה מחלישים את שרירי רצפת האגן ועלולים לפגוע ביכולת השליטה של האישה בשלפוחית השתן. כדי להכיר תרגילים מותאמים אישית, מומלץ לפנות לטיפול פיזיותרפיה של רצפת האגן ולשלב גם ייעוץ רפואי מלא.
טיפולי פיזיותרפיה
ברוב המקרים, בריחת שתן נובעת מהחלשות השרירים באזור רצפת האגן. דרך הטיפול השמרני העיקרית בבריחת שתן היא חיזוק רצפת האגן. את המטרה הזאת משיגים באמצעות טיפולי פיזיותרפיה המפתחים את המודעות לשרירי רצפת האגן ומחזקים אותם.
תהליך חיזוק רצפת האגן ייעשה לאחר אבחון של פיזיותרפיסטית מומחית לרצפת האגן, אשר יכלול תשאול ובדיקה של תפקוד השרירים. בהמשך תיבנה תוכנית שיקום הכוללת לרוב שלושה שלבים:
- תרגול אינטנסיבי: שלב התחלתי זה, שנמשך עד עשרה שבועות, יכלול למידה של תרגילים לשרירי רצפת האגן ותרגול קבוע בהתאם לתוכנית האישית שנקבעה. במסגרת תרגול ראשוני זה, ייתכן כי ייעשה שימוש במכשירי ביופידבק המעניקים תמונה מדויקת באשר לאופן הפעלת השרירים.
- תרגול קבוע אך אינטנסיבי פחות: אחרי חיזוק מיטבי של שרירי רצפת האגן, ניתן להפחית את רמת התרגול ואת התדירות, אך חשוב לפעול בהתאם לתכנית שנקבעה. שלב זה נמשך לרוב עד 14 שבועות.
- שימור התוצאות: בשלב הזה, שרירי רצפת האגן כבר חוזקו. כדי לשמור על ההישגים מתאימים הפיזיותרפיסטים תוכנית תרגול אישית, לשרירי רצפת האגן, שאותה יש להמשיך וליישם.
לצד טיפולים אלו, במקרים חמורים יותר ניתן לפנות לטיפול תרופתי או אפילו להליך ניתוחי. ניתוח זה (TVT – Tension Free Midurethral) מאפשר לחזק את המנגנון לסגירת השופכה, אך בדרך כלל פונים אליו רק במידה וטיפולים השמרניים (פיזיותרפיה ותרופות) לא צלחו.
לסיכום, בריחת שתן כרוכה בסבל ואי נעימות רבה, אך כיום קיימות דרכי טיפול מגוונות אשר עשויות להקל את המצב ואף להביא לפתרונו. ההמלצה היא לפנות לייעוץ רפואי ולבנות תוכנית טיפולים שתוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים.
למרכז פיזיותרפיה צהלה נסיון רב בטיפול פיזיותרפיה לבריחת שתן, כולל שימוש באמצעי ביו-פידבק מתקדמים, לפי מידת הצורך.